פסק-דין בתיק ע"פ 8785/09

השופט א' א' לוי:

1.        בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו הרשיע את המערער, ברוב דעות (השופטות נ' אחיטוב ומ' דיסקין), בעבירות של אינוס, מעשה סדום ומעשים מגונים, שבוצעו בקטינות שטרם מלאו להן 14 שנים, לפי סעיפים 345(א)(3), 347(ב) ו-348(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. עמדת המיעוט (השופט ר' בן-יוסף), הייתה כי יש לזכות את המערער מחמת הספק. בעקבות הרשעתו נידון המערער ל-18 וחצי שנות מאסר, 18 חודשים מאסר על-תנאי, והוא חויב לשלם פיצוי למתלוננות בסכום כולל של 20,000 ש"ח. כמו כן, הופעל, במצטבר, מאסר מותנה בן 18 חודשים שעמד נגדו.

           הערעור שבפנינו מופנה להרשעה, ולחלופין, לחומרת העונש.

האישום

2.        כתב-אישום שהוגש לבית-המשפט המחוזי כלל שלושה אישומים, ובשניים מהם תוארו במעשים שביצע המערער בא', נכדתה של אשתו, ילידת שנת 1996. נטען, כי במועד כלשהו בין השנים 2006-2005, הגיעה א' לביתו של המערער בעת ששהה שם בגפו. א' ביקשה לשוב על עקבותיה, אולם המערער אמר לה שאם כך תעשה "לא יהיה לה סבא". לאחר מכן הושיבה על ברכיו, ובהמשך השכיב אותה על ספה חרף התנגדותה. המערער הוריד את מכנסיה ותחתוניה של א', ביצע בה מעשים מגונים, ולבסוף החדיר את איבר מינו לאיבר מינה ולפי הטבעת שלה. בשלב כלשהו נשמעה דפיקה בדלת הבית, ואז הצליחה א' לברוח מהמערער וללבוש את בגדיה. אולם, המערער חזר ונגע באיבר מינה בעודה מתלבשת, ואמר לה לא לספר על שאירע. עוד נטען, כי כעבור שבועיים סבלה א' מדימום מאיבר מינה כתוצאה מאותם מעשים שבוצעו בה.

           באישום השני הובא תיאורו של מקרה שאירע בשנת 2006 בביתה של א', לשם הגיע המערער לביקור. נטען, כי המערער שב וביצע בא' מעשה מגונה על ספה בסלון הבית, ובהמשך, הוא נשא אותה על ידיו לאחד החדרים שם בעל אותה וביצע בה מעשה סדום.

           אישום נוסף עסק במעשה מגונה אותו ביצע, על פי הנטען, המערער בד', אף היא ילידת 1996, וקרובת משפחה של אשתו.

ההליכים בבית-המשפט המחוזי

3.        נוכח גילן הצעיר של א' וד' בעת ביצוע המעשים ובזמן המשפט, חלו על חקירתן והעדתן הוראותיו של החוק לתיקון דיני הראיות (הגנת ילדים), התשט"ו-1955 (להלן - חוק הגנת ילדים). החוקרות אשר פגשו את א' וד', אסרו את העדתן בבית-המשפט, ולפיכך תיעוד החקירות - בכתב ובצילום וידיאו - הוגש תחת זאת כראייה. נוסף על כך, העידו החוקרות ארוכות בפני בית המשפט.

עדותה של א'

4.        א' נחקרה על-ידי חוקרת הילדים תמר הורוביץ, בפגישות שנערכו במשך שלושה ימים רצופים בבית-הספר בו למדה (ראו התמליל ת/11). לאחר שיחה בה הובהרה לא' מטרת הפגישה עם החוקרת, כמו גם החשיבות של הבחנה בין אמת לשקר, היא החלה לספר על המעשים שלטענתה ביצע בה המערער. במהלך החקירות נשאלה א' פעם אחר פעם אודות המעשים השונים, והתבקשה לתארם לפרטיהם. לדבריה, מקרה אחד אירע כאשר הגיעה לביתו של המערער, לאחר שנמלטה מאדם שרדף אחריה ברחוב. היא מסרה שהמערער אמר לה "מילים גסות", ואיים עליה לבל תעזוב את ביתו. א' תיארה כיצד החל המערער לנשקה באיבר מינה (ת/11, תמליל מס' 1, בעמוד 8-7), ובהמשך, הוסיפה כי הוא בעל אותה, ואז לדבריה "אני אמרתי לו שיפסיק, אמרתי לו די די זה כואב לי. אמרתי לו זה לא נעים לי. אז אמר תרגעי תרגעי" (שם, בעמ' 12). כאשר המערער הרפה ממנה, היא נפנתה ללבוש את בגדיה, אך הוא חזר ונגע באיבר מינה.

           לאחר שנתבקשה לשוב ולתאר את ההתרחשויות, הוסיפה א' כי בשלב כלשהו ביקשה מהמערער שלא יחדיר את איבר מינו לאיבר מינה. היא הסבירה "עדיף שהוא לא יעשה את זה, עדיף שהוא כאילו, במקום זה ינשק כאילו, במקום א... בכלל להתעסק כאילו באיבר המין שלו, כאילו ועוד לשים אותו בגוף שלי" (ת/11 מס' 1 בעמ' 21). אולם, לדבריה המערער לא שעה לה, ואז הוא "שם את האיבר מין שלו... כאילו, ב... בישבן שלי" (שם, שם).

           ביום המחרת, התבקשה א' לשוב ולתאר את אשר ביצע המערער, ואז הוסיפה כי מעשים דומים התרחשו גם במקרה אחר, בביתה (ת/11 מס' 2 בעמ' 3). באותה חקירה חזרה א' לתאר את האירועים שעלו בחקירתה הקודמת, וסיפרה כי המעשים הגיעו לסופם רק כשנשמעו דפיקות בדלת, וכעבור תקופה מסוימת, כך לדבריה "ירד לי דם, אמא שלי ראתה את זה, הראיתי לה את הדם" (ת/11 מס' 4 בעמ' 4). היא הוסיפה ופירטה בהרחבה רבה אודות המקרה הנוסף שהתרחש בביתה. לדבריה, גם מקרה זה החל בכך שהמערער ליקק את גופה, והמשיך בכך שבעל אותה (שם, בעמ' 7). אולם, התייחסותה היחידה למעשה סדום שביצע בה המערער הייתה במילים "הוא הכניס את האיבר המיני שלו, לישבן שלי, והוא היה כאילו... לא ממש בתוך החור" (שם, בעמ' 16). גם בחקירתה השלישית שבה א' ותיארה את המעשים בפרוט רב.

עדותה של ד'

5.        ד' נחקרה על-ידי חוקרת הילדים שירי קדם, בשני מועדים סמוכים. בראשית עדותה לא חשפה ד' מיוזמתה את המעשים שעל פי הנטען בוצעו בה, וגם השיבה בשלילה כשנשאלה שאלות מפורשות בנושא, כמו: "האם יש מישהו שנגע לך באיבר מין" (ת/7א בעמ' 6). ד' אף נשאלה אם א' סיפרה לה כי מישהו פגע בה, וגם על כך ענתה בשלילה (שם, בעמ' 8). לאחר שאלות רבות בנושא הפסיקה החוקרת את החקירה, ושאלה את אמה של ד' כיצד מכונה איבר המין הנשי ברוסית, כדי להיטיב את התקשורת עם ד'. לאחר הפסקה זו, שבה החוקרת אל שיחתה עם ד', אך זו לא שינתה מתשובותיה (שם, בעמ' 11).

           נוכח האמור הפסיקה החוקרת בשנית את החקירה, ולאחר הפסקה במהלכה שוחחה ד' עם אמה, חל שינוי וד' עברה לספר מרצונה על המעשים שביצע בה המערער. לדבריה, בעת שהיתה לבדה בביתה הגיע המערער לביקור. הוא שאל אותה "רוצה שאני אנשק אותך?" (שם, בעמ' 13), ובהמשך הרים את שמלתה, הסיט את תחתוניה לצדדים ונישק את איבר מינה (שם, בעמ' 18-22). לדבריה, שיתפה בסוד המעשים את א', אשר אמרה לד' כי עליה לספר על כך לאמה (שם, בעמ' 20). בפגישתה הנוספת עם חוקרת הילדים, תיארה ד' בשנית את המעשים, ובפרוט רב (ת/7ב).

6.        המערער כפר בכל העובדות המפלילות שיוחסו לו, וטען כי הוא סובל מאין אונות ועל כן לא היה יכול לבצע את העבירות.

עמדת הרוב בבית-המשפט המחוזי

7.        בית-משפט קמא בחן את מהימנות גרסתה של א' בשני היבטים - האחד, מתוכן הדברים שמסרה ותגובותיה כפי שבאו לידי ביטוי בקלטות הווידיאו של החקירה, והשני, לאור חוות דעתה של חוקרת הילדים, ולפיה תארה א' אירועים שהתרחשו בפועל. חוות דעתה של החוקרת נסמכה על קריטריונים רבים למהימנות שהתגלו בחקירתה של א', ובהם: תיאור של דינאמיקה המאפיינת "תוקפים" מיניים; ביטוי תחושת אשמה ובושה שנפוצים בקרב קורבנות עבירות מין; דיבור לא מובנה ומבולבל של א', שאינו מתיישב עם גרסה בדויה ומעובדת; תיאורים בדבר תחושות, ציטוטים, הדגמות והתייחסות לפרטים שוליים במהלך החקירה; הבעת תחושת גועל בעת תיאור המעשים, ועוד (עמ' 9-11 להכרעת-הדין).